חינוך רע של פדרו אלמדובר, גם ואולי בעיקר למעריציו המושבעים הוא סרט מפתיע מאד. אלמדובר הפריך את הכיוון המסורתי של העיסוק בנשים בלבד כבר ב "דבר אליה" וזנח את כל מה שהיה מונח לחשוב על סרטיו עד כה ועל המימד הפלקאטי של דמויות הגברים בסרטיו.
כנראה ש"דבר אליה" נתן לאלמדובר תיאבון גדול והוא ממשיך בצורה הרבה יותר מדייקת ובוטה להתעסק בעצבים החשופים של זיכרונותיו וחייו מבלי שהוא טורח לעטוף את העיסוק הזה בצבע ססגוני של דמויות שוליים שיתפקדו בצורה סימבולית כעזרים בדרך להעברת סיפור עם מסרים מוסווים.
מי שראה את סרטיו המוקדמים של אלמדובר מודע לשנאה הגדולה של אלמדובר למוסד הכנסייתי הקתולי. באחד מסרטיו אפילו כיכבו נזירות עם שמות של הפרשות גוף. אלמדובר התעדן מאז ולמד להעביר את המסרים שלו בצורה סמויה ועדינה הרבה יותר, גם אם לא פחות כבדת משקל ואלימה.
ב"חינוך רע", נדמה שהוא יורה בכל התותחים הכבדים של כוחו הקולנועי, וניגש שוב לסגור חשבון עם הממסד הקתולי השנוא עליו כל כך. כמי שנחשב כבמאי המוערך ביותר בקולנוע האירופאי היום הוא המחוזר ביותר על ידי הוליווד כבר הרבה מאד שנים מבלי שייכנע לה, יש לאלמדובר לא רק את כלי המבע הקולנועים החדים והמתוחכמים ביותר בשטח אלא גם אינטגריטי עם קבלות של עשייה החפה מן הצורך להתחנף לקהל.
נושאי העיסוק של "חינוך רע" מתקבלים אולי בהפתעה מסוימת על ידי מי שהורגלו בשנים האחרונות למגע הבינלאומי של סרטיו ולפופוליזם לכאורה שנדף מהם מבלי שאיש מן הצופים החדשים שאסף אלמדובר בשנים האחרונות מודע אולי לביוגרפיה האישית המורכבת של היוצר הזה ולעקביות המתמשכת שלו בעיסוק בה.
הרפלקסיביות הקולנועית שאלמדובר כל כך מצטיין בה מביאה את עצמה בסרט הזה לידי שלמות בעיני, הקריצות הקולנועיות והאהבה הגדולה שלו לקולנוע הפילם נואר האמריקאי גם הם זוכים כאן למקום של כבוד שבעיני אין לו תחרות. זוהי אולי המחווה הקולנועית המושלמת ביותר שראיתי ל"הכול אודות חווה" של ג'וזף מנקביץ.
על אלמדובר שתמיד אמרו שהוא במאי של נשים היה נהוג לומר בנשימה אחת שהוא במאי של שחקנים, ובעיקר שחקניות. גדולות כוכבות הוליווד מפרטות מפעם לפעם את הרצון שלהן להשיל את המעטה ההוליוודי ולעבוד איתו. אלמדובר שלא במפתיע, לא ממש מעוניין כבר אמרנו. לא יכול היה לעבוד עם בטי דיוויס היה כנראה קופץ על ההזדמנות, בדור הכוכבות ההוליוודיות החדש הוא אינו מגלה שום עניין.
באחד מן הראיונות איתו אמר שברור לו שמכונת החלומות ההוליוודית תדרוס את החופש האומנותי שהעשייה האירופאית נותנת לו.
ההתקפה חסרת הרחמים שלו על הכנסייה היא אולי צפויה גם אם היא עשויה באופן מבריק, מה שמפתיע מאד ב"חינוך רע" הוא הביקורת הגלויה שלו, בפעם הראשונה, על עולמם של השחקנים שהוא כל כך אוהב. נדמה לי שאלמדובר מעולם לא עסק בכך, והייתה נטייה לחשוב שהוא פשוט אוהב שחקנים מבלי שתהיה איזו התייחסות ביקורתית למקצוע עצמו. השאלות שהוא שואל את עצמו לגבי שאפתנות המקצוע הזה והמרחק שהאנשים הבוחרים לעסוק בו מוכנים ללכת על מעט להצליח יפתיעו לא מעט צופים, בעיקר כשהם מגיעות מכיוונו של האיש שידוע כסנגור הגדול ביותר שלהם.
בין כרמן מאורה, ["נשים נשים"], המוזה הגדולה שלו לבינו, פרץ לפני כמה שנים אחד מן הסכסוכים העסיסיים ביותר בעולם הקולנוע הספרדי, מאורה שלא השלימה מעולם עם העובדה שהוחלפה על ידי ויקטוריה אבריל דווקא בסרטיו שפרצו את גבולות אירופה, אמרה שאלמדובר שכח בזכות מי קיבל מימון לסרטיו הראשונים. [אכן כוח הכוכבות של מאורה הוא זה שסייע לעורר התעניינות וכסף לסרטיו הראשונים] אלמדובר ענה שמאורה שכחה מה המשמעות של להיות שחקנית.
נדמה לי שיותר מהכול "בחינוך רע" הוא סוגר חשבון פתוח עם האנשים שכל כך רצו לשחק בסרטיו, אם אלו ששיחקו ואלו שישחקו בעתיד.
הספקתי לקרוא בכמה מקומות שמדובר בסרט "טכני" מדי, ברור לי שהגדרתו של הסרט הזה כסרט "טכני" עושה לו עוול גדול. מדובר ללא ספק באחד מן הסרטים האישים ביותר שיצר אלמדובר מעולם. עולמו שלו, ילדותו והעשייה הקולנועית שלו ומשמעותה עבורו זוכים שם לתיאור רגיש ועדין שמהמם בכל שלב את הצופה.
"חינוך רע", בעיניי, הוא סרטו העצוב ביותר של אלמדובר עד כה, ואחד החזקים מבית היוצר שלו בעשור האחרון. אווירה נוגה של חוכמת חיים שנצברת ומתעדנת ותוכחות חריפות מאד שורות על הסרט הזה כולו וממרחק הזמן ברור לי שישאר אחד מסרטיו המבריקים ביותר בקרירה הפילמאית של הבמאי הכול כך מרשים הזה.
כנראה ש"דבר אליה" נתן לאלמדובר תיאבון גדול והוא ממשיך בצורה הרבה יותר מדייקת ובוטה להתעסק בעצבים החשופים של זיכרונותיו וחייו מבלי שהוא טורח לעטוף את העיסוק הזה בצבע ססגוני של דמויות שוליים שיתפקדו בצורה סימבולית כעזרים בדרך להעברת סיפור עם מסרים מוסווים.
מי שראה את סרטיו המוקדמים של אלמדובר מודע לשנאה הגדולה של אלמדובר למוסד הכנסייתי הקתולי. באחד מסרטיו אפילו כיכבו נזירות עם שמות של הפרשות גוף. אלמדובר התעדן מאז ולמד להעביר את המסרים שלו בצורה סמויה ועדינה הרבה יותר, גם אם לא פחות כבדת משקל ואלימה.
ב"חינוך רע", נדמה שהוא יורה בכל התותחים הכבדים של כוחו הקולנועי, וניגש שוב לסגור חשבון עם הממסד הקתולי השנוא עליו כל כך. כמי שנחשב כבמאי המוערך ביותר בקולנוע האירופאי היום הוא המחוזר ביותר על ידי הוליווד כבר הרבה מאד שנים מבלי שייכנע לה, יש לאלמדובר לא רק את כלי המבע הקולנועים החדים והמתוחכמים ביותר בשטח אלא גם אינטגריטי עם קבלות של עשייה החפה מן הצורך להתחנף לקהל.
נושאי העיסוק של "חינוך רע" מתקבלים אולי בהפתעה מסוימת על ידי מי שהורגלו בשנים האחרונות למגע הבינלאומי של סרטיו ולפופוליזם לכאורה שנדף מהם מבלי שאיש מן הצופים החדשים שאסף אלמדובר בשנים האחרונות מודע אולי לביוגרפיה האישית המורכבת של היוצר הזה ולעקביות המתמשכת שלו בעיסוק בה.
הרפלקסיביות הקולנועית שאלמדובר כל כך מצטיין בה מביאה את עצמה בסרט הזה לידי שלמות בעיני, הקריצות הקולנועיות והאהבה הגדולה שלו לקולנוע הפילם נואר האמריקאי גם הם זוכים כאן למקום של כבוד שבעיני אין לו תחרות. זוהי אולי המחווה הקולנועית המושלמת ביותר שראיתי ל"הכול אודות חווה" של ג'וזף מנקביץ.
על אלמדובר שתמיד אמרו שהוא במאי של נשים היה נהוג לומר בנשימה אחת שהוא במאי של שחקנים, ובעיקר שחקניות. גדולות כוכבות הוליווד מפרטות מפעם לפעם את הרצון שלהן להשיל את המעטה ההוליוודי ולעבוד איתו. אלמדובר שלא במפתיע, לא ממש מעוניין כבר אמרנו. לא יכול היה לעבוד עם בטי דיוויס היה כנראה קופץ על ההזדמנות, בדור הכוכבות ההוליוודיות החדש הוא אינו מגלה שום עניין.
באחד מן הראיונות איתו אמר שברור לו שמכונת החלומות ההוליוודית תדרוס את החופש האומנותי שהעשייה האירופאית נותנת לו.
ההתקפה חסרת הרחמים שלו על הכנסייה היא אולי צפויה גם אם היא עשויה באופן מבריק, מה שמפתיע מאד ב"חינוך רע" הוא הביקורת הגלויה שלו, בפעם הראשונה, על עולמם של השחקנים שהוא כל כך אוהב. נדמה לי שאלמדובר מעולם לא עסק בכך, והייתה נטייה לחשוב שהוא פשוט אוהב שחקנים מבלי שתהיה איזו התייחסות ביקורתית למקצוע עצמו. השאלות שהוא שואל את עצמו לגבי שאפתנות המקצוע הזה והמרחק שהאנשים הבוחרים לעסוק בו מוכנים ללכת על מעט להצליח יפתיעו לא מעט צופים, בעיקר כשהם מגיעות מכיוונו של האיש שידוע כסנגור הגדול ביותר שלהם.
בין כרמן מאורה, ["נשים נשים"], המוזה הגדולה שלו לבינו, פרץ לפני כמה שנים אחד מן הסכסוכים העסיסיים ביותר בעולם הקולנוע הספרדי, מאורה שלא השלימה מעולם עם העובדה שהוחלפה על ידי ויקטוריה אבריל דווקא בסרטיו שפרצו את גבולות אירופה, אמרה שאלמדובר שכח בזכות מי קיבל מימון לסרטיו הראשונים. [אכן כוח הכוכבות של מאורה הוא זה שסייע לעורר התעניינות וכסף לסרטיו הראשונים] אלמדובר ענה שמאורה שכחה מה המשמעות של להיות שחקנית.
נדמה לי שיותר מהכול "בחינוך רע" הוא סוגר חשבון פתוח עם האנשים שכל כך רצו לשחק בסרטיו, אם אלו ששיחקו ואלו שישחקו בעתיד.
הספקתי לקרוא בכמה מקומות שמדובר בסרט "טכני" מדי, ברור לי שהגדרתו של הסרט הזה כסרט "טכני" עושה לו עוול גדול. מדובר ללא ספק באחד מן הסרטים האישים ביותר שיצר אלמדובר מעולם. עולמו שלו, ילדותו והעשייה הקולנועית שלו ומשמעותה עבורו זוכים שם לתיאור רגיש ועדין שמהמם בכל שלב את הצופה.
"חינוך רע", בעיניי, הוא סרטו העצוב ביותר של אלמדובר עד כה, ואחד החזקים מבית היוצר שלו בעשור האחרון. אווירה נוגה של חוכמת חיים שנצברת ומתעדנת ותוכחות חריפות מאד שורות על הסרט הזה כולו וממרחק הזמן ברור לי שישאר אחד מסרטיו המבריקים ביותר בקרירה הפילמאית של הבמאי הכול כך מרשים הזה.
אלי מורנו הוא סופר, מקים ומנהל אתר קופירייטס לשמירה מקוונת של זכויות יוצרים.
http://www.copyrights.org.il
http://www.copyrights.org.il
